לזכרה

דברי הספד שנאמרו כשהובאה למנוחת עולמים:

רחלה אחותי את הכי הכי,

קרוב קרוב רחוק רחוק….
כמה קרובה ונוכחת את איתי בכל מקום בכל שעה ….
אינסוף פעמים ההסתובבתי לאחור כי ראיתי אותך איתי
למדתי להוקיר חזק חזק את מה שיש, הכול בר חלוף ואי אפשר לדעת מתי ולמה
להוקיר כל דבר ובמיוחד את המשפחה הניפלאה שלי…
למדתי חזק חזק מי זאת רחלה אחותי … (שיזוופן …למי שמבין) איזו גדולה את.. איזו נתינה עצומה, מה זואת אהבה, איזה בעל יקר וילדים מופלאים אחד אחד וביחד … מיוחדים… 
רחלה אחותי, את כל כך קרובה ואת כל כך רחוקה
אני סולח לך על הכול, אוהב אותך, בהוקרה אדירה
אז בואי רק אמרי שלום  
אני אומר תודה….
אין כמוה מי יודע זאת כמוני
אין כמוה זה הולך ומתחזק

מכתבים לרחלה

רחלה זהו המכתב השני שאני כותב לך, רציתי לספר לך איך אני מרגיש, או איך שהנילה קוראת לזה לשתף.. Sharing
השיתוף יהיה תרגיל קטן של משחקי משמעויות, .. וימחישו לך איך אני מרגיש איך אני משתף
What the fuck..
ביטוי של תיסכול כעס.. לא ברור לי למה, למי זה עושה טוב, למה נעלמת לנו פתאום, איזה בזבוז עצום.. רק התחלנו
תעשו חיים
ביטוי אופטימי, נאיבי, קליל, עם דגש על כאן עכשיו… הרי לא ברור מה יהיה מחר…
אין לך סבלנות אה.. איזה תרגיל משמעויות ימחיש איך אני מרגיש??? אז זה עובד כך …
כל פעם שאני כותב ״תעשי חיים״ אני בעצם. מתכוון ל- what the fuck ולהפך ויותר נכון לשניהם ביחד בו זמנית
רחלה .. רציתי לומר לך שאת דומה יותר ויותר לסבתא גולדה.. צנועה, דואגת לאחרים, מבטלת את עצמה, ונותנת נותנת נותנת מעצמה ללא גבול וללא ציפייה לתמורה…
ומה הביטוי שסבתא ואת משתמשות ״תעשו חיים״ אמממ… בעצם ״
what the fuck"
שסיפרת לסבתא על שפגשת בחור מקסים ואת רוצה להתחתן ולהקים משפחה .. סבתא אמרה רק ״תעשו חיים״ אבל בעצם התכוונה ל- what the f..f
אמרת לה אנו מתחתנים באמריקה.. וסבתא עונה תעשו חיים או ״what the f
אמרת לה אני רוצה שתבואי לחתונה והיא עונה what the f אבל מתכונת בשמחה אטוס לכל מקום רק תהיי מאושרת תעשי חיים
עכשיו זה נעשה מעניין … מעכשיו כל זכרון שלך על סבתא מספרת תעשו חיים הופך לזיכרון משעשע של what the f

המכתב הראשון שכתבתי אליך היה מכתב של קבלה .. התפיסות שיחרור של כעס ״תעשו חיים״ what the f… ובעצם קיבלתי אותך לחיי מחדש
כן כעסתי, שנעלמת לי ובחרת להקים משפחה באמריקה
ואת בדרך שלך אמרת לי כל הזמן יואב תעשה חיים או …

אחיך יואב ליכטר 

___________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________

דברי הספד באזכרה במלאת שנה למותה דצמבר 2012:

בתנו רחלה ז"ל

רחלה,באנו לכאן כל מוקיריך בני משפחתך,בעליך אמירי וילדיך לאזכור יום השנה להליכתך מאיתנו.
שנה קשה הייתה לנו. אימא חלתה ונמצאת עכשיו בשלב ההחלמה מאירוע מוחי קשה.היא משתקמת והולכת  ומשתפרת לאט לאט.ומה איתך. איתך נשאר הגעגוע,הגעגוע אליך שצף ועולה בכל רגע בכל שנייה.ונשארו גם הזיכרונות,הזיכרונות מילדותך ובגרותך.
רחלה גדלת כילדה יפה ומקסימה,הבכורה שלנו.כמה שאהבנו אותך.הייתי מקשט את מיטתך בסרטים,היינו מלבישים אותך בבגדי מלכות,מסרקים את שערך ותולים בהם פרפרים ופרחים  כיאה לתינוקת ראשונה ואהובה.שמרנו עליך שלא תרחיקי לכת אחזנו בידיך שלא תרחיקי נדוד.חפצת ללכת ואנו לימדנו אותך לצעוד,הלכת וגדלת ואנו עימך בכל.
אני יודע שאני רחוק מלהיות מושלם.אני יודע שלא יכולתי למלא את כל משאלותיך ושלא תמיד זה היה מספיק,אבל אני יודע שתמיד הייתי שם לידיך.הייתי שם מספיק חזק להרים אותך כאשר נפלת,היינו שם בצעדיך הראשונים והיינו שם גם כאשר חלית והיה צורך להביא אותך  לבית החולים להוצאת השקדים וגם הבראת.היינו שם כאשר הלכת למחנות עבודה מטעם הצופים או לטיולים של ביה"ס ובאנו לאסוף אותך עייפה ועמוסה בחוויות ורשמים.ואני הייתי שם גם כשהתקשת בלימודים וכשהמורים לא הבינו אותך ובאו בטענות על התקדמותך בלימודים, ידענו להיות איתך,היינו שם אימא ואני.היינו שם אוחזים בידיך רוקדים ומקפצים בגשם,רטובים ומשועשעים ושמחים בין טיפות הגשם כמו אווזים בחגיגה של מים.הלב שלי דפק באותם הימים רק בשבילך.הרגשנו אימא ואני סוג של אהבה לבת הבכורה ,ליצירה הראשונה שלנו.

אימא ואני היינו שם כשסיימת את לימודיך ובידך התעודה הנכספת כנגד כל הסיכויים שנתנו לך המורים ואנו היינו מאד גאים בך.
אימא ואני היינו כאשר התגייסת לצבא ועמדנו בבה"ד 12 בטקס סיום הטירונות צופים ונרגשים.
ליווינו אותך לאורך דרכיך החדשה,ההליכה לארץ לא נודעת לאמריקה.והנישואים לאמירי יקירך.היינו איתך בכל לידות ילדיך.עזרנו,תמכנו ,עודדנו אותכם כהורים חדשים,ראינו בכם ובילדיכם דור ההמשך.
לא הייתי שם כאשר האסון הנורא מכל קרה,מלאכי השרת מלאכי עליון לא הזהירו אותי לא נתנו סימן.
אני אברהם שנקרא אברהם על שם אברהם אבינו כשבעקידת יצחק בנו באו המלאכים וקראו לאברהם "אל תשלח ידיך אל הנער הזה". אותם מלאכים שליחי בוראו של העולם לא באו להזהיר אותי שהרחיק את רחלה מהעקידה ושהסית אותה מהמאכלת היורדת עליה.

וכפרפרזה לשירה של נעמי שמר "עקידת יצחק" ,גם עם שבע נחיה ונזקן לא נישכח כי הונף הסכין לא נישכח את בתינו רחלה.
יהי זכרה ברוך                                           
אברהם ליכטר אבי רחלה

___________________________________________________________________________________________________

זיכרון לאמנו רחלה

רצינו להביע במעמד זה את הזיכרון לאימא שלנו. קשה מאד להאמין שעברה שנה על פני האדמה הזאת בלי אימא. אימא שהיא האישה הכי המדהימה בעולם. אנחנו סובלים כל יום שעובר ולא מקבלים זאת. נזכרים באהבתה אלינו.נעשה הכול כדי לקבל חיבוק חם אחד יותר.החיבוק שרק אימא יודעת לתת לך..
למרבה הצער הטרגדיה נטלה אותה ממשפחתנו וההפסד כולו שלנו. נכון הסימנים מראים שהיא לא איתנו במובן הפיזי אבל אנחנו באמת מאמינים שרוחה וכל האנרגיות שלה ניטעו עמוק  בנו, הילדים שלה. זה מה שנותן לנו את האפשרות  להתעורר לעולם חדש כל בוקר. רבים מכם באו ובקרו אותנו בשנה האחרונה והשקיעו מזמנם להיות בקשר איתנו וכפי שאתם יכולים להבחין בעידודכם ובתמיכתכם אנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו אוהבים. אבא ממשיך לעבוד במפעלו בלוס אנג'לס כדי לפרנס את משפחתו, ליאת עם סיום לימודיה בשנקר ממשיכה בישראל ויוצאת במסע חדש של עבודה בתחום עיצוב טקסטיל.דניאל ואני נמצאים בניו יורק. דניאל ממשיכה בלימודיה באוניברסיטת "פרסונס" לאומנות ואני עובד בתחום בניית יישומים ניידים ואינטרנט. כל זה מה שאימא הייתה רוצה שאנחנו נמשיך בעשייה, ולא נפסיק ,וזה גם מה שאנחנו עושים.
היום באנו להעלות את זכרה במקום שבו הגוף שלה מונח. זאת המסורת היהודית, שביום הזיכרון שלה (שנת עברית מלאה מיום מותה) אנו מנציחים את חייה. אנחנו רחוקים ממקום מנוחתה עדן כי רוב בני המשפחה בחוץ לארץ,אבל היא אתנו בליבנו במחשבותינו ובכל מה שאנו עושים היא איתנו. אנחנו גם יודעים שכל מעשה טוב שאנו עושים וכל צדקה שאנו נותנים היא בזכות זה שכך חינכו אותנו אימא רחלה ואבא אמירי (יבדל לחיים ארוכים)שהם ההורים שלנו.
אנחנו רוצים לקחת את ההזדמנות הזאת ולהביע הכרת תודה רבה ומכל הלב לכולכם על הכוח שהפחתם בנו והתמיכה שהצעתם לנו בשנה קשה זאת .

משפחת גורודנצ'יק          ישראל-   ארצות הברית                     

___________________________________________________________________________________________________

Never lost

רחלה כבר ארבעה ימים אני מתברבר לי פה בעיר המלאכים )עוד כפל משמעויות שמתחדד בגללך.. What the f)
עם GPS דפוק..
עד כמה את שיכללת את הביטוי never lost .. איפה ניתן למצא אפליקציה שתכוון אותך
בכל מקום בעולם
בכל שעה
עם קול נשי בעברית
שתדריך אותך לא רק למקום הנכון אלא גם תתאים לך ארוחה, שתייה, לפעמים גם עישונים, ביגוד מתאים מה לומר באיזו שפה, תרגיע ותעודד, תעביר לך מתכון מתאים, תפנה אותך למקושר הנכון
ללא הגבלת זמן ומרחב… תעשה חיים

אחיך יואב

___________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________

דברי הספד באזכרה במלאת שנתיים למותה דצמבר 2013:

והמכתב הזה מכתב של ..

והמכתב הזה הוא לומר לך תודה
אני אוהב אותך
והמכתב הזה הוא אובדן עצום מהול בהוקרה אדירה
והמכתב הזה הוא אופטימי
תעשו חיים!! 

אחיך יואב ליכטר  

___________________________________________________________________________________________________                                                                        

רחלה…
גם השנה היית מאוד מאוד חסרה …
היית חסרה ברגעי השמחה הגדולים של חתונתם של יונתן ורקל, גיוס של אור, בר מצווה של עמרי, הבגרות המופלאה של רוני, המעבר של ליאת לניו יורק עם דניאל ויונתן, היית חסרה ברגעים המאתגרים עם אמא, האהבה
וההקרבה העצומה של אבא לאמא…  היית חסרה ברגעי השמחה וברגעים בהם המשפחה התאחדה כדי לחזק אחד את השני.

וכמובן, את חסרה לי כפי שאת חסרה לי כבר שנתיים : כל יום, גם בימים הכי רגילים, גם בימים הכי עסוקים, גם בימים הכי מעניינים..   -החיים, שמתעקשים להמשיך גם בלעדיך…
השנה זרמו הרבה רגשות שמחה בחתונתם של יונתן ורקל, אני רוצה לספר לך שעל אף שלא נכחת פיזית , משהו ממך היה איתנו כל הזמן. מילים שנאמרו, בשירים שהושמעו, באווירה המיוחדת שנוצרה. החיים אילצו אותנו לשמוח בשמחות אהובים שאינם….כן, היו רגעים שהלב נצבט לי, אבל היה שמח. ממש שמח, היית גאה בנו…
כל שנה, כשמגיע חודש דצמבר, משהו בי משתנה.
רחלה, אני מבטיח לך שוב, להיות חזק, לחיות, לשמוח, להיות שם תמיד לאבא ואמא, אמירי, דניאל, ליאת, יונתן ורקל… שם בשבילם וגם להמשיך להתגעגע אליך בלי סוף.
המוות שלך לימד אותי הרבה ואף חיזק בי את האמונה שעלי להוקיר את כל רגעי האושר של היום, את נוכחותם בחיי של כל האנשים האהובים, את החוויות הנפלאות שאני חווה
גם העובדה שכאן, ברגע זה ממש, עומדים ליד קברך אנשים שאהבים אותך, שזוכרים אותך, ששומרים לך מקום בלבבם –  אינה דבר ברור מאליו...

לצערי, יש גם חלומות שלא יכולים להתגשם ויש סערות שבהן אנו לא יכולים לעמוד.

אוהב אותך,

יואב 2013

___________________________________________________________________________________________________

רחלה בתנו האהובה והיקרה

 רחלה, באנו לכאן כל מוקיריך, חבריך , בני משפחתך, בעלך אמירי וילדיכם, יונתן, ליאת, דניאל והמשפחה החדשה שהצטרפה, גרי טובי ליום השנה ללכתך מאיתנו.

כבר שנתיים שרחלה הלכה ואיננה והגעגוע צף ועולה וממאן להעלם.
ככל שהזמן עובר הכאב הולך וגובר.

החיים מורכבים מהמון התרחשויות שמשנות לנו את החיים ומוליכות אותנו לדרכים שלפעמים קשה לצאת מהם. נראה לי שאנו מהמרים, מהמרים על החיים עצמם ולא יודעים מה צפוי ומה יילד יום. אצל רחלה זה לא היה כך, תמיד ידעה מה תעשה ביום למחרת. תכננה את צעדיה ולא ויתרה על רצון או תשוקה להשיג משהו. צעדיה היו מחושבים.
היא ראתה את העתיד לפניה.

אני יכול להרבות במילים על רחלה, על יכולותיה, על שאיפותיה, האתגרים שהציבה לעצמה ומידת אהבתי אליה. אבל יש אפיזודות בחיים שנחרטות ונשארות עמנו בזיכרון כאמת לאמיתה שמתוכם אפשר ללמוד על האישיות עצמה.על הילדה שעתידה להתבגר, איך תגדל בעתיד.על זה ברצוני לספר עתה.

כמדומני שזה היה באמצע שנות השבעים  (1975 או 1976) הוצע לנו, לרחלה, לי וגם לבננו  יואב להשתתף בסרט בתור סטטיסטים שצריכים להגיד משפט אחד או שניים. כמובן שעשינו חזרות על הסט עם המשפט הקצר שנאמר על ידי רחלה ואני משיב לה ויואב יושב לידינו כבן משפחה (יואב לא קיבל תפקיד מוגדר).עושים עוד חזרה ועוד חזרה ורחלה ראתה עצמה כבר כוכבת, פנו בשמה ובקשו שתחזור על המשפט עם הדיקציה הנכונה. רחלה לא ראתה בזה שום מטרד שצריכה לחזור עוד ועוד. אני זוכר טוב שהסרט צולם באיזו וילה בכפר שמריהו ולבסוף גם קבלנו סנדוויצ’ים ושתייה והלכנו מאושרים הביתה. הפלא שהסרט באמת יצא לאקרנים והוצג בישראל. הלכנו כולנו לראותו.התיישבנו בבית הקולנוע וחיפשנו את עצמנו והנה הופיע הקטע שאנחנו מצולמים לשתיים שלוש שניות. היינו מאוכזבים.

נושא הסרט היה ספור אהבה בין מלך ובת איכרים פשוטה, המלך מתאהב בה ואנחנו היינו חלק מההמון, העם, שעליו שלט המלך. המשפט שרחלה אמרה היה קשור בנושא הסרט, האהבה שנוצרה בין המלך ובת האיכר. בדרכנו חזרה הביתה מהצילומים שאלתי את רחלה מה זאת אהבה. אמרתי לעצמי יש פה הזדמנות להציץ במחשבותיה ורגשותיה וזאת מנקודת מבט הדדית של כל אחד מאיתנו בנושא.אחת התשובות שקבלתי ממנה הייתה שאהבה זה שאתה נותן ומתחלק עם מישהו שאתה אוהב.

רחלה ידעה לתת ולהעניק לאחר.עם הזמן בבגרותה שמעתי ממנה על העזרה שהושיטה לחברות נזקקות, לחברות ששהו בבתי חולים כשסעדה אותם בעת היותן חולות, ביקרה בביתן, שהתה עמן לתת להן תמיכה ועזרה.
כזאת הייתה רחלה, תומכת ונותנת לנזקק ולחלש.

רחלה שאפה לחיות טוב, לחיות טוב לא במובן של ללכת לבתי מלון או מסעדות מפוארות. לחיות טוב זה לעשות דברים נכון, בשלמותם.לעשות אותם טוב.

אולי זאת הסיבה שריבונו של עולם לקח אותה אליו, לחלוק עימה את הטוב.

יהי זכרה ברוך.

אברהם – אבי רחלה דצמבר 2013

___________________________________________________________________________________________________

 

                                       לזכרה של רחלה      

התאספנו פה ליד קברה של רחלה להתייחד עם זכרה ולספוד לה, הווה אומר לשאת דברים בשיבחה.

רחלה  את היית אישה מיוחדת. סיפרתי בעבר איך גדלת והתבגרת איך תמיד ידעת מה תעשי ביום למחרת, איך תכננת לעצמך את העתיד, האתגרים שהצבת לעצמך ואיך הגשמת אותם.

כילדה זכור לי שאהבת לעצב את חדרך, לתת למקום חמימות ואוירה מיוחדת. אח"כ הגשמת חלומותיך כרעיה וכאם לילדיך.

אהבתי את אשר עשית הייתי גאה בך, לא אחת ולא פעם אימא ואני היינו מדברים מאיפה זה בא לך ואיפה קבלת תכונות אלה וזאת כי היית מיוחדת.

תמיד היה בך נטייה לחדש ולהתחדש.

תכונה נוספת שמצאתי בך שתמיד ידעת לתמוך ולהבין את הזולת, בנדיבותיך וברגשותיך ידעת לרכוש חברות ולהתקרב לזולת ולהביע תמיכה בה.

הימים חולפים והשנה עוברת והנה עוד שנה שאין את עמנו. יש לי הרבה מה לספר לך ואני עושה זאת רבות בבואי להיות עמך. הרבה השתנה בשנה החולפת לטוב ולרע.

מעל לכל נקוה לטוב.

יהי זכרך ברוך.  

אברהם                                                                         דצמבר 2014

___________________________________________________________________________________________________

רחלה שלי 2014

שנה שלישית חלפה ….

הזמן חולף לו מהר, אירוע רודף אירוע, לכאורה אני עסוק ואין לי זמן להיזכר, אבל זה רק לכאורה, את איתי בכל מקום וכל דבר מעורר בי זיכרונות ושאלות

מה היה לו?

מה היית אומרת?

מה כדאי ללבוש? האם זה מתאים?

לאן כדאי לצאת? מסעדה סרט או ספר?

איך להתנהג?

לחיות וליהנות מכאן ועכשיו

אז כפי שאת רואה את עדיין נוכחת אתי בכל מקום:

  • בגיוס של רוני (חיילת עם צמה)
  • בתקופת הגדילה של עמרי (איך רציתי להיות יותר גבוה ממך)
  • בהתבגרות של אור (אחריות, רצינות, עזרה, חברה)
  • בזוגיות עם הנילה (איך למדת אותי סובלנות מהי)
  • בבית החולים עם סבא
  • שלומי ליאת והבנות (אחים שחווים חיים בלעדייך)
  • בעליה של דניאל לארץ (אוווך איך אתם דומות)
  • אמירי וליאת (שדואגים, מסדרים ומארגנים בדיוק כמוך) 
  • יונתן ורקל  (אוווך איך הם מזכירים אתכם בתחילת דרככם)

כל שנה, כשמגיע חודש דצמבר, משהו בי משתנה..

המוות שלך לימד אותי הרבה ואף חיזק בי את האמונה שעלי להוקיר את כל רגעי האושר של היום, את נוכחותם בחיי של כל האנשים האהובים, את החוויות הנפלאות שאני חווה

גם העובדה שכאן, ברגע זה ממש, עומדים ליד קברך אנשים שאהבים אותך, שזוכרים אותך, ששומרים לך מקום בלבבם –  אינה דבר ברור מאליו...

לצערי, יש גם חלומות שלא יכולים להתגשם ויש סערות שבהן אנו לא יכולים לעמוד.אוהב אותך,

יואב 2014